מה מונח על הכף להכרעת בית המשפט ?
בית המשפט בבאר שבע נדרש לקבוע האם מסמך בכתב יד, מקוטע וקשה לפענוח, שנמצא בביתו של המנוח לאחר מותו, עולה כדי צוואה אותה ניתן לקיים בהתאם להוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965.
רקע עובדתי –
המנוח הותיר אחריו ארבעה ילדים שלושה מהם הסתלקו מהעיזבון לטובת אחותם.
הבת של המנוח הגישה בקשה לצו ירושה.
במקביל אחותו של המנוח הגישה בקשה לקיום צוואה מסמך לטענתה כתב המנוח בכתב ידו לפני פטירתו ומצאה אותו בין דבריו ובו הוא מוריש לה את כל עיזבונו כולל דירת מגוריו.
טענות האחות המבקשת לאשר את המסמך בכתב יד ולקיימו כצוואת המנוח
האחות תמכה בקשתה לאישור המסמך בכתב היד וקיום הצוואה בתצהירים של שני מכרים של המנוח ידידים טובים של המנוח ומכירים אותו מאז שהוא מתגורר בדימונה. הם הצהירו כי "המכתב הנושא תאריך 4.3.07, נערך בכתב ידו של המנוח, אותו אני מזהה". השניים הצהירו כי כתב ידו של המנוח מוכר להם מהתכתבויות שונות וממסמכים שראו וכי המסמך הנחזה להיות צוואת המנוח מיום 4.3.2007 ערוך בכתב ידו. השניים גם ציינו בתצהיר כי המנוח אמר להם שהוא מתכוון להוריש את כל רכושו לאחותו אשר למעשה קנתה את הדירה בה הוא מתגורר.
האחות התנגדה לבקשת בת המנוח למתן צו הירושה לפי החוק וטענה כי במשך שנות חייו האחרונות היה המנוח מנותק לחלוטין מגרושתו וילדיו. המנוח נפרד מאשתו לפני 28 שנה, ילדיו לא הכירו בו כאביהם והוא לא הכיר בהם כילדיו, ופרט לבן אחד שנמצא ברוסיה כולם זנחו אותו ולא התעניינו בגורלו.
לטענת האחות, בשנת 1998 ירש המנוח את דירת הוריו באור עקיבא. דירה זו נמכרה ובעזרת האחות ובתה א. נרכשה עבור המנוח דירה בדימונה, כאשר א. היא ששילמה את המשכנתא בגינה. לטענת האחות, היא חיה עם המנוח משנת 2001 וטיפלה בו כל ימי חייו. בחודשים האחרונים טרם פטירת המנוח נאלצה האחות לנסוע לארצות הברית כדי לטפל בבתה ותוכנן שהמנוח יצטרף לאחות לאחר שתסתדר. נטען בהתנגדות כי ילדי המנוח לא ביקרו אותו, ולמעט א. לא הייתה למנוח כל משפחה. המנוח נפטר בביתו בכאבים ובצער. גופתו נמצאה בדירה במצב ריקבון רק כעשרה ימים לאחר מותו, כשהבת שלו לא באה לבקרו.
המנוח נפטר בביתו בצער
לטענת האחות, הצוואה בכתב יד שהותיר המנוח נמצאה בתיק מסמכים של המנוח בדירתו, שכלל גם תעודת לידה של הבן א. ודרכון ישן של המנוח. א. מסרה, כך נטען, לבתו של המנוח 20,000 $ ו- 11,000 ₪ שנמצאו בדירת המנוח, על מנת לדאוג להוצאות קבורה מכובדת למנוח.
לבקשה צורף תרגום של המסמך הקרוי "צוואה" לשפה העברית, בזו הלשון:
4.3.2007
שורה, אחרי שאת נסעת ממני אני הייתי חולה חזק מאוד.
חיכיתי לך. עו"ד בלקין מכיר אותך.
כל מה שיש בדירה אני נותן לך.
אני מרגיש שאני כבר לא אחיה.
כולם יודעים שאת קנית את הדירה.
אירה הבת שלך עזרה, לקחה את המשכנתא.
תלכי ליורי, סבטה, הם יעזרו לך.
הכל מה שנמצא בדירה את יודעת איפה.
איפה שהייתי אתך את יודעת.
שורה, הכל תעשי בשכל.
תעזרי לאלדר בן של איישה בללובי.
כמו כן המשכנתא של הבית תתני לאליה יוסף רחמין ומרוסיה.
תעזרי לאירה ואל תשכחי אלדר.
הבית אני נותן במתנה עשית הכל בעצמך.
אני יאשה ( - )
חתימה
513091776
3. אחרי דיון ראשון בבית המשפט הוחלט, בהסכמת הצדדים, להעביר את המסמך בכתב יד, המכונה על ידי האחות "צוואה", בית המשפט מינה את מר א. בצלאלי כמומחה שיבדוק את כתב ידו של המנוח על המסמך המכונה "צוואה", בהשוואה למסמכים שיומצאו על ידי הצדדים, שלגביהם אין מחלוקת כי זהו כתב ידו של המנוח.
4. האחות הסבירה בתצהיר נוסף שהגישה כי כתב היד בצוואה אינו ברור משום שהמנוח היה חולה מאד. לדבריה, אכן נפלה טעות בתרגום ותחת המינוח "משכנתא" היה צריך לרשום "הלוואה", כפי שמופיע במקור בשפה הרוסית.
מכריו של המנוח הצהירו כי המנוח היה חולה, ערירי, ולא ידעו כלל שיש למנוח משפחה למעט אחותו ובתה, שדאגו למנוח וטיפלו בו. כשהמנוח היה צריך להגיע לבית החולים, האחות ש. הייתה איתו. המצהירים ציינו כי האחות התגוררה בעברה בירוחם אך לאחר זמן מה עברה להתגורר עם המנוח.
8. בהחלטה מיום 6.7.2008 נתן בית המשפט הוראות למומחה. נקבע כי למומחה יועברו הצוואה המקורית ושורה של מסמכים שבוודאות נחתמו ע"י המנוח (שטר העברת זכות שכירות; בקשה לקבלת הסכמה להעברת זכויות ובקשה לאישור העברת זכויות) וזאת לצורך בדיקת כתב ידו של המנוח על המסמך המכונה "צוואה", בהשוואה למסמכים הנ"ל.
9. המומחה הגיש חוות דעתו ביום 27.5.2009. על פי האמור בחוות הדעת, בבדיקה שערך המומחה לא עלה בידו לקשור בין דוגמאות החתימה של המנוח במסמכים שנחתמו על-ידו בוודאות לבין דוגמאות כתב היד במסמכים שהגישה האחות.
בהשוואה שערך המומחה בין המסמך הקרוי "צוואה" לבין דוגמאות החתימה של המנוח במסמכים שנחתמו על ידו בוודאות, הוא אינו יכול לאשר או לשלול את האפשרות שנכתבו בידי אותו הכותב, משני טעמים:
עוד צוין בחוות הדעת כי נמצאה התאמה בין כתב היד במסמך הקרוי "צוואה" לבין כתב היד במכתב שהגישה האחות. המומחה לא ערך השוואה לפתק על-גבי קרע מדף יומן, משום שסבר כי הבדיקה לא מוסיפה לממצאים.
93537669469
10. לאור האמור בחוות דעת המומחה בהתייחס לתוצאות בדיקת כתב היד של המנוח, הורה כבוד השופט על זימונו של המומחה לבית המשפט. בנוסף, נוכח המחלוקת הקיימת בין הצדדים באשר ליכולת תרגום המסמך המכונה "צוואה", הפנה בית המשפט את המסמך לחברת תרגומים הנותנת שירותים לבית המשפט, על מנת שיתרגמו אותו מרוסית לעברית. המסמך הופנה אל חברת "פרוטוקול", וזו הגישה את התרגום הבא:
11.3.07
ש. אחרי שנסעת אחתה אני מאוד חליתי חיכיתי היה קוגן עורך דין מכיר אותך כל שיש דירה לך אני נותן אני מרגיש שלא אזכה לחיות כולם יודעים שאת הדירה קנית אתה א. הבת עזרה לקחה הלוואה חכה יורה סיטה הם יעזרו לך כל מה שיש בבית אתה יודע איפה (מילה לא ברורה) איתך ש. הכל תעשה לפי השכל תעזור לאלדר (מילה לא ברורה) בליאלובה גם כן חלק ברכב תן לאירה (שתי מילים לא ברורות) של מרוסיה תעזור לאירה (מילה לא ברורה) אלדר הבית אני נותן לך במתנה את עשית הכול בעצמך.
יאשה
הערת המתרגם:
1. מספר מילים לא ניתן לפענח.
2. רוב המכתב נכתב בפניה לגבר, האחרונה המופנית לאותו אדם נכתבה בגוף נקבה.
3. המכתב חסר סימני פיסוק.
11. ביום 13.10.09 נחקר המומחה אודות חוות דעתו. בעדותו תיאר המומחה את הבדיקות שביצע על מנת לבדוק את הכתב המופיע על גבי המסמכים השונים. המומחה חזר על האמור בחוות דעתו לפיו המכתב שהציגה האחות תואם את כתב היד המכונה "צוואה". המומחה הבהיר כי אין ביכולתו לומר האם החתימות המופיעות על גבי המסמכים שנושאים בוודאות את חתימת המנוח זהות לכתב היד על גבי המכתב שהציגה האחות.
בתום חקירת המומחה קבע השופט טפרברג כי אין לבית המשפט כל ראיה והוכחה כי המכתב שהציגה האחות כתוב בכתב ידו של המנוח והנטל בעניין זה מוטל על האחות. משכך נקבע התיק להוכחות, תוך מתן הנחיות בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית.
הכרעת בית המשפט
18. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה היא האם המסמך שהציגה האחות, שנכתב לכאורה על ידי המנוח, הוא בבחינת "צוואה בכתב יד". אם שאלה זו תיענה בחיוב, בשלב שני יש לבחון האם ניתן להורות על קיום הצוואה, חרף פגמים שנפלו בה.
בחוק הירושה הכיר המחוקק בארבע צורות שונות לעריכת צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה (סעיף 18 לחוק). סעיף 19 מפרט את צורתה של צוואה בכתב יד, כדלהלן:
"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו" .
יוער כי חוק הירושה אינו כולל הגדרה לעצם מונח צוואה. עמד על כך כב' השופט ג'ובראן באחת הפרשות, בכותבו:
"בחוק הירושה לא מופיעה הגדרה למונח "צוואה". בעבר, צוואה הוגדרה על-ידי המחוקק כ"הצהרה חוקית בכתב שבה מגלה המצווה את רצונו כדת מה לעשות ברכושו לאחר מותו..." (סעיף 2 לפקודת הירושה, 1923; ראו גם ע"א 311/81 באומן נ' נתן, פ"ד לח(4) 320). במקום אחר בו נדונה ההגדרה של צוואה, נפסק כי היא חייבת לכלול יסוד כלשהו של הענקה - בין אם מפורשת ובין אם משתמעת - של זכויות בעיזבון. מסקנה זו התבססה, בין היתר, על ניתוח המגמה העולה מהוראות חוק הירושה ומן ההיסטוריה החקיקתית של החוק (ע"א 122/86 שפיר נ' קלובנסקי, פ"ד מד(1) 738;... מכל מקום נדמה, כי אין חולק על כך שצוואה מהווה מסמך אשר בא להסדיר חלוקת רכושו של אדם בעקבות מותו (ע"א 7210/96 עזבון המנוח מ. גרינברג נ' גרינברג (לא פורסם)) ולפיכך על מסמך זה לכלול הוראת הנחלה, או למצער פירוט כלשהו לגבי מה ייעשה (ואולי גם לא ייעשה) ברכושו של אדם עם מותו" (ע"א 1978/05 קרביס נ' קרביס (לא פורסם, 10.1.2007; להלן – פרשת קרביס).
כידוע, עיקרון-העל בדיני צוואות הוא כי "מצווה לקיים דברי המת". יישומו של עקרון-על זה מחייב כי בפני בית המשפט יובאו דברי המת, בהם הוא אומר מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. הדברים צריכים להיאמר על ידי המת במסגרת צוואה על פי אחת הצורות הקבועות לעריכת צוואה. אין די בקיומן של נסיבות חיצוניות, מהן יכול בית המשפט לשער כיצד היה רוצה המנוח לחלק את רכושו.
אכן, כפי שנפסק לא פעם, יש להימנע מיצירת צוואה עבור הנפטר (פרשת קרביס, שם; אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות הצוואה 46-44 (כרך חמישי, תשס"א)). עמד על כך הנשיא ברק בע"א 102/80 פרוכטנבוים נ' מגן דוד אדום בישראל, פ"ד לו(4) 739, 751, בציינו:
"אין אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה היה אומר - ולא אמר - אילו חשב בדבר, אלא אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה אמר, כאשר אמירה זו מתפרשת על פי אומד דעתו. באין כל אמירה, אין כל 'וו', עליו ניתן לתלות הוראה מנחילה" (ראן גם ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 827-828).
דברים ברוח זו כתב השופט ד' לוין בע"א 405/88 ארנסט נ' לב (לא פורסם):
"אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר אין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה".
כאשר אין בפני בית המשפט מסמך הכולל הוראת הנחלה או פירוט מה ייעשה ברכושו של אדם לאחר מותו, קביעה שיפוטית בדבר מהותה של הוראת ההנחלה, ובדבר זהות הנוחלים, מצויה מחוץ למתחם פעולתו הלגיטימית של בית המשפט (השוו, ע"א 7210/96 עזבון המנוח מ. גרינברג נ' גרינברג (לא פורסם; 1.9.1998).
19. בהקשר זה יש ליתן את הדעת גם להוראת סעיף 33 לחוק הירושה, בעניין "צוואה סתומה". ההוראה קובעת כי "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה". על פי הוראה זו, בית המשפט נדרש להבין את הוראות הצוואה "מתוכה" ללא על ראיות חיצוניות (השוו, שאול שוחט, פגמים בצוואות 302 (מהד. שניה התשס"א-2001; להלן – שוחט); אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות צוואה 101-100 (כרך חמישי, התשס"א)). מתוך הסעיף עולה כי הסתום בצוואה או בהוראת הצוואה יכול להתייחס לזהות הזוכה, זהות הנכסים ובכלל לחוסר האפשרות להבין את משמעותה (ר' ע"א 433/88 ישפה נ' בן דב, פ"ד מב(4) 601, 603; ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 93). מהות הסעיף עניינו סדר הבאת הדברים בצוואה והעדרו כביכול של קשר הגיוני ביניהם או סתירה בין חלקים שונים בצוואה עד כדי חוסר יכולת להבין את משמעותה.
20. במקרה דנן, ספק בעיני האם ניתן בכלל לראות את המסמך שהציגה האחות כבא בגדרי המונח "צוואה" ולמצער מדובר ב"צוואה סתומה". המדובר במסמך המנוסח כמכתב לש.. הוא כתוב בכתב יד קשה לפיענוח, באופן מקוטע, ללא סימני פיסוק, וללא רצף הגיוני כלשהו. המסמך אינו נושא את הכותרת "צוואה" ואין בו כל סממן אחר המעיד על כך שמדובר בצוואה, למעט אולי אמירת הכותב כי לא נותר לו הרבה זמן לחיות.
אחות המנוח, המבקשת את קיום הצוואה, הודיעה כי נתקלה בקשיים לתרגם את המסמך. לדבריה, מספר מתרגמים מוסמכים אליהם פנתה החזירו את המסמך בטענה כי הם אינם יכולים לתרגמו. בסופו של דבר הונחו בפני בית המשפט שלושה תרגומים שונים של המסמך, שיש ביניהם הבדלים מהותיים. השוני בולט כבר בציון התאריך. בתרגום אחד מופיע התאריך 4.3.07, בתרגום אחר 11.3.07 ובשלישי כתוב כי "היום לא קריא". על פי שלושת התרגומים, המסמך מופנה כביכול ל "ש." (שמה הפרטי של אחותו של המנוח) אך על פי התרגום של חברת פרוטוקול, רוב המכתב נכתב בפניה לגבר ורק סופו מופנה לגוף נקבה. על פי חלק מהתרגומים, המנוח נותן לכאורה את תכולת הדירה ל "ש." אך על פי תרגום אחר הוא רק מציין שהיא יודעת היכן כל מה שנמצא בדירה. לגבי הבית, שלושת התרגומים מדברים על כך שהמנוח נותן את הבית במתנה למי שאליו מופנה המכתב. לגבי רכוש אחר קיימת אי בהירות ואי התאמה. אחד התרגומים מדבר על מתן חלק ברכב לא.. בתרגום אחר מדובר בהקשר זה על המשכנתא של הבית, כאשר התברר שכלל לא רובצת משכנתא על הבית. קריאתו של כל אחד מן התרגומים מותירה את הקורא ללא הבנה ברורה באשר לרצונו המדויק של הכותב. כל התרגומים קטועים, נעדרים רצף הגיוני ומכילים משפטים לא ברורים. כך למשל, לא ברור כיצד מתבקשת "ש." לסייע לאנשים שונים המוזכרים במסמך.
21. בנסיבות העניין, האפשרות להסתייע ב"עדויות החיצוניות" אינה תורמת תרומה ממשית להבנת המסמך. אמנם, נראה כי הכל מסכימים כי היה נתק בין המנוח לילדיו וגרושתו, אל מול יחסי קרבה בין המנוח לאחותו (ובתה א.). אולם בכך אין די כדי להשלים את הבנת המסמך. האחות הרחיבה את הדיבור אודות נסיבות רכישת הדירה של המנוח בדימונה והגישה תצהירים של עדים שונים. תצהירים אלה אינם יוצרים תמונה אחידה ומגובשת לגבי נסיבות רכישת הדירה. כך, בעוד שעל פי חלק מהתצהירים כל אחיו של המנוח הסתלקו מעזבון הוריהם לטובת המנוח, כדי שיוכל לרכוש את הדירה, לבית המשפט הוגש גם צו קיום צוואת אביו של המנוח, לפיו המנוח הוא הזוכה הבלעדי על פי הצוואה. לא בורר איפוא מדוע נדרשה הסתלקות של האחים. בנוסף, האחות לא ציינה בתצהירה מה התמורה שהתקבלה ממכירת דירת ההורים באור עקיבא וכיצד נותר סכום של 13,700 דולר בלבד מתמורת הדירה.
באשר להשלמה שנדרשה כביכול למחיר הדירה בדימונה, על פי חלק מהתצהירים מקור הכסף הוא הלוואה שנטלה א. עבור המנוח ועל פי תצהירים אחרים מדובר בכסף שנתקבל אצל א. ממכירת דירה ברוסיה. לחוסר התאמה זה לא נמצא הסבר. בנוסף, חלק מהתצהירים אומרים כי א. נתנה את הכסף כהלוואה למנוח, בעוד שתצהיר עדותה הראשית של א. עצמה שותק בעניין זה. יש לציין כי על פי חלק מהתרגומים "הצוואה" מדברת על משכנתא, בעוד שמוסכם על הכל כי על הנכס לא רובצת משכנתא. בנוסף, ב"צוואה" מוזכרים אנשים נוספים, שהאחות כלל לא הסבירה מיהם ומה הקשר בינם לבין המנוח (י., ס., א. י. ר. ומ.). ניתן גם לתמוה על כך שהאחות לא הגישה תצהיר של הבן א., המוזכר ב"צוואה" ויש לו מקום מרכזי בטיעוניה של האחות. לאור כל האמור, אין בנסיבות שפורטו בתצהירים כדי להבהיר את הוראות "הצוואה", שהיא סתומה על פניה. גם לאחר עיון מעמיק בתצהירים השונים, המסמך נותר סתום, מבולבל ומעורפל, ולא ניתן להבין מתוכו כיצד ביקש המנוח לחלק את רכושו לאחר מותו. השלמת הדברים תחייב את בית המשפט לערוך צוואה עבור המנוח, דבר שבית המשפט אינו רשאי לעשותו.
22. יש להוסיף כי הגם שאין מניעה כי צוואה בכתב יד תהיה על דרך של מכתב או פניה, ספק רב בעיני אם כותב המסמך התכוון לערוך צוואה. יש לזכור כי עשיית צוואה הוא אירוע מכונן, בו אדם קובע מה יעשה ברכושו לאחר מותו. במקרה דנן, נסיבות עריכת המסמך אינן ידועות לאיש. אמנם, מהמסמך עולה כי כותבו מעריך ומוקיר תודה לש.. אך תוכנו אינו מדבר בצורה מפורשת על הנחלת רכוש לאחר המוות. הוא מדבר בלשון "מתנה". זה כשלעצמו אינו שולל את תוקפו של המסמך כצוואה, אך בשים לב למכלול הקשיים, לשון "מתנה" אינה מהווה סממן של המסמך כ"צוואה".
זאת ועוד, מהתרגומים שהוגשו לבית המשפט עולה כי המנוח ידע והכיר באפשרות לפנות לעורך דין והוא אף נוקב בשמו של עורך דין ספציפי. לפיכך, מתעוררת השאלה, לו אכן היה מעוניין המנוח להוריש את רכושו לאחותו, נוכח הנתק הממושך בינו לבין ילדיו, הכרת התודה לאחות ומצבו הרפואי המתדרדר, מדוע לא פנה לעורך דין להסדרת העניין. בנוסף, האופן בו נחתם המסמך בשם "יאשה" שונה בתכלית מהאופן בו חתם המנוח על מסמכים רשמיים שהובאו בפני בית המשפט. אם התכוון המנוח לערוך מסמך רשמי, מכונן, ניתן לתמוה מדוע חתם בדרך הפמיליארית "יאשה" ולא בחתימה הרשמית שלו.
תהייה נוספת עולה מכך שהגם שהמסמך מנוסח כמכתב ל "ש.", הוא לא נשלח אליה. יצוין כי האחות מעידה כי זמן קצר לאחר מועד כתיבת המסמך (מרץ 2007) היא קיבלה מהמנוח, במאי 2007, מכתב לארה"ב. לא ברור מדוע מסמך זה לא נשלח א. גם הוא. כל אלה מותירים ספקות כבדים המקשים על הקביעה כי המסמך שהציגה האחות הוא בבחינת "צוואה".
23. יתרה מכך, גם בהנחה שמדובר ב"צוואה" וכי זו אינה בטלה מחמת היותה "סתומה", הרי שלא שוכנעתי כי המסמך נכתב בכתב ידו של המנוח. כאשר עסקינן ב"צוואה בכתב יד", קיומו של מצווה והיות הצוואה כתובה כולה בכתב ידו של אותו מצווה, הם עיקר מהותה של הצוואה (שוחט, שם, בעמ' 97). שני מרכיבים אלה הם סימני ההיכר שבלעדיהם אין בפנינו צוואה בכתב יד. על מרכיבים אלה לא ניתן להתגבר באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה. כתיבת הצוואה כולה, מתחילתה ועד סופה, בכתב ידו של המנוח יש בה כדי להוכיח את הרצינות וגמירות הדעת של המצווה שבאה לידי ביטוי במסמך כולו. כתב היד מהווה הוכחה חלופית לעדותם של העדים בדבר אמיתות ההוראות הכתובות כהוראותיו של המצווה.
כתב היד הוא איפוא תנאי מקדמי והכרחי כדי שהמסמך יוכל להיחשב צוואה בכתב יד. על המבקש לקיים את הצוואה נטל השכנוע להוכיח מעל לכל ספק, כי המדובר במסמך שנכתב כולו בכתב ידו של המצווה (שוחט, שם, בעמ' 98; המ"פ (חי') 331/94 לביא נ' לייבה, תקדין מחוזי 97(2) 941).
24. במקרה דנן, הנטל להוכיח מעל לכל ספק כי המסמך המכונה "צוואה" נכתב בכתב ידו של המנוח מוטל על האחות. נטל זה לא עלה בידה להרים. חוות דעתו של המומחה לכתבי יד לא סיפקה מענה לשאלה האם המסמך נכתב על ידי המנוח. המומחה לא הצליח לקשור בין המסמכים שנחתמו בוודאות על ידי המנוח לבין כתב היד על גבי "הצוואה". המומחה הסביר כי הוא לא יכול היה לקשור בין החתימות שהוצגו לו לבין כתב היד המופיע על גבי הצוואה נוכח בסיס משותף מצומצם להשוואה וכן נוכח פרק הזמן הרב שחלף בין מועד החתימות שהועברו לעיונו לבין המועד בו נערכה הצוואה, שהינו יותר משש שנים.
הזיקה היחידה בין "הצוואה" לבין מסמכים אחרים היא הזיקה למכתב שהציגה האחות, שלטענתה התקבל אצלה במאי 2007. בכך אין די להוכחת זהותו של כותב ה"צוואה". האחות לא נכחה במעמד כתיבת המכתב. היא אינה יכולה להעיד על כך שהוא אכן נכתב על ידי המנוח. לא ניתן לשלול את האפשרות כי אדם אחר כתב את המכתב עבורו. אף אחד מהמצהירים האחרים מטעמה של האחות, גם הוא אינו יכול לשפוך אור על נסיבות כתיבתו של המכתב. איש מהמצהירים לא הציג מסמך בכתב ידו של המנוח, שהוא היה עד לכתיבתו. נוכח רף ההוכחה הגבוה הנדרש, לא ניתן להסתפק באמירות כלליות של המצהירים, לפיהם הם מכירים את כתב ידו של המנוח והמסמך ערוך בכתב ידו. דווקא לאור הקושי העולה מחוות דעתו של המומחה לקשור בין כתב ידו של המנוח בשנים מוקדמות יותר לבין כתב היד ב"צוואה", מצופה היה כי המצהירים יפרטו באילו תקופות ובאילו נסיבות הם התוודו לכתב ידו של המנוח. באין פירוט מאין זה, אין בידי לקבוע, על יסוד התצהירים, כי "הצוואה" כתובה בכתב ידו של המנוח.
25. בשולי הדברים אוסיף כי מתוך התצהירים עולה חוסר בהירות לגבי הנסיבות הקשורות במותו של המנוח ומציאת הצוואה. כך, בעוד שעל פי התצהירים של האחות ושל א. שהוגשו בתמיכה להתנגדות למתן צו ירושה נמסר כי גופת המנוח נמצאה כאשר א. באה לבקרו, בתצהירי עדות ראשית של האחות ו א. נכתב כי גופת המנוח נמצאה לאחר ששוטרים פרצו לדירה בעקבות תלונה של שכנים על ריח רע שעלה מן הדירה. למעשה, עולה מתצהיר העדות הראשית של א. כי היא הגיעה לדירה רק ביום הלוויה, יחד עם בנותיו של המנוח (ומצאה שם את הכספים שהיו בבית). דבריה אינם מתיישבים עם דבריו של מצהיר אחר מטעם האחות, ר. א., המצהיר על כך שא. מצאה כסף בבית לאחר שמצאה את הגויה והייתה מבוהלת מאוד.
למעשה, כל הקשור במסירת כספים לבת ל. אינו ברור. תחילה הצהירו האחות וא. כי הכספים (20,000 דולר ו- 11,000 ₪) נמסרו לבת על מנת לדאוג להוצאות קבורה למנוח. בהמשך הצהירה האחות כי א. מסרה את הכספים לבת "כי היתה המומה". א. עצמה הסבירה כי מסרה את הכספים (הדולרים) לבת כי טרם ידעה על "הצוואה". לגבי הכספים בשקלים, התברר על פי התצהירים המאוחרים כי אלה בכלל היו מוחבאים על גופו של המנוח ונמצאו על ידי המשטרה, שמסרה אותה למשפחה.
חמור מכך הוא חוסר העקביות לגבי נסיבות מציאת "צוואה". בתצהיר האחות בתמיכה להתנגדות לבקשה לצו ירושה נכתב כי הצוואה נמצאה בתיק מסמכים של המנוח שא. נטלה מדירתו. בתצהיר עדותה הראשית כותבת האחות כי לאחר חזרתה לישראל היא וא. ערכו חיפוש בדירה ואז מצאו את "הצוואה". בתצהיר זה אין זכר ל"תיק מסמכים" שא. נטלה מהדירה. אי התאמה זו קיימת גם בהצהרות מפיה של א.. כמו כן, לא הוברר מדוע "הצוואה" לא נמצאה ביום הלוויה, כאשר א. ובנותיו של המנוח מצאו לכאורה כספים ותכשיטים בביתו של המנוח. האחות וא. לא הסבירו היכן בדירה הייתה מונחת "הצוואה", האם במקום הימצא הכספים והתכשיטים או במקום אחר.
נמצא, כי מעבר לעובדה שהמסמך המתיימר להיות "צוואה" אינו קריא, מקוטע וסתום למעשה, גם נסיבות כתיבתו ואף נסיבות מציאתו נותרו לוטות בערפל. במצב דברים זה, אין בידי לקבוע כי המדובר בצוואה בכתב ידו של המנוח. נוכח המסקנה האמורה, איני נדרשת כלל לשאלה האם ניתן לקיים את הצוואה חרף פגמים שנפלו בה, בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה.
בסיכום הדברים
הבקשה לצו קיום צוואה נדחית.
אשר לבקשה לצו ירושה, הבת לא התכחשה לטענה כי למנוח בן נוסף, שנותר ברוסיה. בן זה אינו מוזכר בבקשה לצו ירושה. משכך, לא ניתן להיעתר לבקשה לצו ירושה, במתכונת בה הוגשה. על הבת להגיש בקשה חדשה לצו ירושה, שתכלול את כל היורשים של המנוח על פי דין.
בכך מסתיים הדיון בכל ההליכים שבכותרת.
כל צד ישא בהוצאותיו.
אני מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
511407638
ניתן היום, ג' אב תשע"א, 03/08/2011, בהעדר הצדדים.
ת"ע 1470-07 בי המשפט לענייני משפחה באר שבע